הגיע הזמן לקדם את החיימשלי. אוחחחחח

הגיע הזמן לעוף? או הגיע הזמן לעוף. לעוף!

פרצתי לתודעה הבלוגית לפני שבועיים ועוד לא התקדמתי מאד. משמע- הגיע הזמן להתקדם מאז. בכל זאת, השקעתי בעניין הזה כסף (שאני חולקת עם אחר, אז אפשר כמעט לומר שאלו כספי ציבור), וגם זמן (כנ״ל), ולכן מחובתי להמשיך את הבלוג הזה נושם וקיים ושאולי אפילו יעלה לאויר מתישהו, כשיהיה לי אומץ.

אז מה בעצם תוקע את הכתיבה שלי? מבחינתי- היקום. אני כותבת ומתקדמת ואפילו גיליתי שכתבתי כמה דברים לא רעים. אז היקום אשם. שלחתי כבר למלא הוצאות מלא דברים שכתבתי, אמנם ללא סדר ובלי שום מעקב ואמנם בקריאה חוזרת לא תמיד אלו היו דברים מוצלחים כל כך אבל אני בהחלט עשיתי שם איזשהו מאמץ.

אוקיי, אז-

טיפ מספר אחת: לאמץ סדר. לשלוח בצורה מרוכזת, מסודרת, לפעול בצורה שיטתית (אם כי יש בבלאגן משהו יותר אמנותי). כאן יש טבלה לדוגמא שהכנתי עבור הספר ״הבית ברחוב המייסדים״.

טיפ מספר שתיים: לקבל ביקורת אמיתית ממישהו שמבין בספרות ולא ממישהו שפשוט מאד אוהב אותי ורוצה שיהיה לי טוב. זאת נקודה כואבת כי אני לא אוהבת לקבל ביקורת ומוצאת שזו בהחלט נקודת תורפה. אני צריכה מישהו שגם יש לו ביקורת אבל גם יודע משהו בספרות (כי מתברר שאנשים שיש להם ביקורת לא קשה למצוא). אני צריכה לחשוב מי אני מכירה שיודע לתת ביקורת איכותית ומדויקת אבל גם יעשה את זה בצורה עדינה ונעימה ככל האפשר. נקודה למחשבה. ואם כבר הגענו עד כאן- שווה לעיין בביקורתו הנוקבת של ג׳ורג׳ אורוול המנוח על ביקורת ספרים.

טיפ שלישי: לא לשלוח מיד. להיות מוכנה נפשית וטכנית לשבת שוב פעם על דברים שכתבתי פעם ולשפר ולשפץ אותם. משהו שמזל הטלה שבי ממש לא אוהב לעשות, אבל כנראה הכרחי. חיפשתי קצת מידע על ביקורת עצמית במרשתת, ולהפתעתי גיליתי בעיקר התנגדויות... מצרפת מאמר אחד שדווקא מעודד, אבל לא קשור ישירות לכתיבה.

מספיק טיפים למוצ״ש אחד.

עכשיו צריכה למצוא פרויקט אחד מכל המלא שכתבתי, ולעוף עליו. להשקיע בו ולהאמין בו, אולי זה עוד נקודה חשובה במיוחד- להאמין מאד מאד בפרויקט אחד ולהשקיע בו אנרגיה ואמונה חזקה.

יאללה, חותכת לגלידה ונטפליקס אבל בע״ה ממחר- עפה על הפרויקט והאמונה (ואולי גם דיאטה).