למה לא כדאי לערב כסף ועבודה

הגרביים הראשונות באתר החדש שלי, הידד!

אז מתחילה את המסע הזה לקראת היותי סופרת סופר- מפורסמת, כזאת שג׳יי קיי רולינג תסתכל אחורה ותגיד: ״אוי מיי גאד, תכף אחנק מרוב אבק״. כזה.

הבעיה היא שבשעתיים האחרונות ניסיתי להבין איך עובד האתר הזה, ובלי הרבה התלבטויות התחייבתי לשלם להם מדי חודש בחודשו ועכשיו זה כבר מחייב ואני לא יודעת איך להחליף את הפונט המכוער הזה. ודי ברור שיש כאן אנטישמיות כי ברגע שהחלפתי לעברית כל הפונטים היפים פתאום היו נורא עסוקים ונעלמו.

זה גם ממש מרגיז שהם דוחפים לי את כל הAI הזה כאילו שאני לא מסוגלת לחשוב בעצמי ולייצר שטויות במו ידיי- אני כל כך לא זקוקה לכלים הממוחשבים שלכם כדי לחרטט.

זהו, נתתי את מנת התלונות שלי לאלילי התלונות והקיטורים (זה חילול ה׳ להגיד את זה? אני לא יכולה להרשות לעצמי כרגע להסתבך עם גורמים עליונים) ועכשיו, בעזרת ה׳- אני מקוה- אתחיל את המסע הקסום שלי לעבר קריירת כתיבה מדהימה.

ראשית אפתח בכל הסיבות שזה כנראה לא יקרה ולא אצליח.

הסיבה הראשונה ולדעתי אחת המשכנעות היא-

1. זה לא קרה עד עכשיו. כתבתי הרבה, שזה תנאי הכרחי להצלחה בתחום, וגם שלחתי די הרבה כתבי יד לדי הרבה הוצאות לאור- לא ממש בחלתי בבולי דואר, אם אתם מבינים מה שאני מתכוונת. ואיכשהו, למרות שלדעתי יש לי כישרון שלא נופל מהכישרון של- ובכן, של אנשים אחרים שכותבים- זה פשוט לא הולך.

   כן, נכון שהוצאתי ספר אחד לאור. מזל של מתחילים וגם חוסר מזל של מתחילים כי הוא יצא לאור בדיוק בתקופה הכי גרועה לספרים חדשים בהיסטוריה של המדינה (עיינו ״חוק הסופרים״ מנוחתו עדן). כן, הוא ספר טוב. אני עדיין חושבת ככה. אבל זה היה ממש מזמן וכבר נהיה מביך להזכיר אותו כי זה רק מדגיש כמה שזה לא קרה שוב מאז.

2. אולי אני פשוט לא כותבת מספיק טוב. זאת אופציה ריאלית שראוי לבחון. אני כותבת נחמד, אבל לא מעיפה לכם את הסכך ברגעים אלה.

   מצד שני בפעמים שיצא לי לקרוא את עצמי אחרי הרבה זמן ואחרי שכבר שכחתי מה שכתבתי (לפעמים רק מעט מאד זמן אחרי הכתיבה, מביך), חשבתי שזה ממש לא רע. למעשה המחשבות שלי היו: ״וואלה, זה ממש לא רע. אפילו משעשע לפרקים. וואלה אחלה אני״. מצד שני- כן, בהחלט יש דברים שכתבתי שעכשיו אני מבינה שלא היו בשלים מספיק ולא היו ראויים לפרסום, וכמה טוב שהעורכים השונים קלטו את זה ושמרו על השם הטוב שלי.

3. סיבה נוספת, וחשובה לא פחות מקודמותיה, היא הנטיה שלי ללכת לנשנש משהו תוך כדי כתיבה. נגיד עכשיו, איבדתי ריכוז ואני בעצם חושבת על תוכן המקרר ופחות על התוכן של הפוסט הזה (קלטתם מה עשיתי שם? תוכן ותוכן?). אז עכשיו למשל אני אלך להכין לי משהו לאכול במקום להתמקד בכתיבה ואולי יש משהו בחוסר הנחישות הזה שמשפיע על היכולת שלי.

4. אוקיי עוברת לסעיף ארבע למרות שלמעשה אני עדיין בעיצומו של סעיף 3.

   צריך להודות שאילו ג׳יי קיי רולינג באמת היתה מסתכלת אחורה היא לא היתה רואה אותי ממש מאחוריה, אלא איפשהו במרחק כמה וכמה נתיבים (במסלולי ריצה זה נקרא נתיבים? שאלה). כלומר אני בכלל לא כותבת בז׳אנר שלה ולא מנסה אפילו לתת פייט להארי וחבר מרעיו. אפילו לא קראתי את כל הסדרה- פעמיים! נתקעתי כל פעם בספר השלישי ואם ג׳יי קיי מעוניינת בביקורת שלי היא יכולה ליצור איתי קשר בפרטי. בקיצור אני לא בז׳אנר שלה ואם להיות ממש ישרה איתכם אין לי כרגע ז׳אנר שאפשר ממש לכנות אותו ״שלי״. אולי הבלוג הזה יעזור לי להתמקד.

   קראתי שכדי שבלוג יצליח הוא צריך להיות ממוקד, נישתי, ויתן ערך מוסף לקוראים. כולי תקוה שהגיגיי עד כה נתנו לכם ערך מוסף- למשל גרם לכם לשאול את עצמכם אם אולי יש לכם יותר מדי זמן פנוי ואם לא הגיע הזמן כבר לאמץ תחביב. כשירות לציבור אני מקשרת לרעיון לתחביב הבא, וגם כי למדתי ממש עכשיו איך עושים לינקים וזה כל כך קל ומוסיף כזאת מידה של מקצועיות שאי אפשר שלא.

5. הסיבה האחרונה (שעולה בדעתי כרגע) ואולי המשמעותית ביותר היא ההבנה העמוקה והיסודית שהרבה אנשים אחרים נועדו לגדולות אבל אני לא אחת מהם. כלומר אין לי את ניצוץ הגדולה החמקמק שכנראה ניחנו בו אנשים אחרים, גדולים. אני כל כך נורמלית ורגילה שאילו עשו מבחן הצטיינות ברגילות אני כנראה לא הייתי מנצחת בו (שימו לב, זה היה משפט גאוני ואם הוא לא היה מובן לכם אני מבקשת מאד שתשקיעו ותנסו להבין אותו לפני שאתם ממשיכים הלאה). מה הופך אנשים רגילים לכאורה לגדולים ומצליחים בתחומם? אין לי מושג, ולכן אני חושדת שיש איזה מרכיב סודי שאני לא מודעת אליו. הקושי המרכזי שלי הוא בפער הקיצוני שקיים בי- רגילות ונורמליות קיצוניות, אם זה אפשרי, ומנגד שאיפה בוערת מגיל קטן להיות לא רגילה וייחודית וגדולה באמת (לא פיזית, אבל זה נושא לבלוג אחר או לחדר הטיפול).

   כלומר איך יכול להיות שהקב״ה הטביע בי רצון כל כך בוער לפרוץ לעולם, להיות מישהו, ולא מספיק כישרון כדי להצדיק את זה? איך? (ה׳- כאן יהיה מקום טוב ללחוש לי את התשובה, תודה). בכלל- אני מתרשמת שבורא עולם די בקטע של פערים וניגודים גדולים.

6. טוב, למי שהגיע עד כאן- שכרגע זה אני, יפה- אכניס תכף גם סיפור שכתבתי לפני כמה שנים שבעיניי הוא אחד הסיפורים המוצלחים שלי וכואב לי שעד כה לא קיבל במה. תרצה מרמלשטיין- מגיע לה.

7. וגם כדי לא לבאס- תפילה ממעמקי הבלוג, מהעמוד הראשון שלו ever: ה׳ יקר, בבקשה שאני אצליח. שאני אכתוב ואכתוב ואיכשהו הדבר הזה ימריא ואני אצליח. שאוציא ספרים לאור, שאעסוק בכתיבה ובהוראה ושיהיה גם ברחבי העולם.