ופשוטים הדברים ומותר, ומותר גם לכתוב

היום בפינתנו נדבר על איך להתרומם כשמרגישים עמוק עמוק למטה בתהום. אמנם מבחינה היסטורית זה דימוי שהוא ממש פסול בימים שיש עדיין אנשים שבאמת נמצאים בתהום אבל לצערי לפעמים אני מרגישה ככה אפילו שזה בבירור לא נכון והתפנקות מוגזמת.

אבל לגוף העניין- איך אני יוצאת מזה והאם תחושת התהום אומרת שאני לא בכיוון האנרגטי של היקום או של הנשמה שלי, כפי ששמעתי זה עתה בסרטון של אייברהם היקס (ובואו נודה על האמת אני לא באמת מבינה כלום ממה שאייברהם היקס אומר/ת, אני רק מתחילה בהתלהבות ומתייאשת מההקשבה אחרי כמה דקות).

אז אני רוצה משהו שאין לי, וזה יוצר מתח מאד גדול. ודווקא הייתי בטוב עד שאיכשהו נכנסתי לפייסבוק וגללתי שם עשרים דקות שבעצם תיכננתי לעשות איתם משהו אחר לגמרי. האם הפייסבוק אשם? דבר ראשון- כן. דבר שני- טוב, עדיין כן אבל ברור שאם אני לא הייתי נכנסת לפייסבוק מלכתחילה הוא היה פחות אשם.

מסקנה #1: לא להיכנס לפייסבוק. שותה לי את החיים ואיכשהו גם גורם לי להרגיש רע.

אבל לא רק צוקרברג והמצאותיו מימי המכללה אשמים בהרגשה שלי. גם הפער בין הרצון למה שקורה בפועל. מאחר שכבר ניסיתי כמה פעמים לשנות את המציאות, ללא הצלחה מרובה, אולי יהיה יותר קל לשנות את הרצון שלי. קצת מזכיר את השיטה שלי לדיאטה: מאחר והבנתי שקשה לי מדי לוותר על גלידה ושאר בישין אחרים, החלטתי לעבוד על אהבה וקבלה עצמית וזה באמת משתלם (אם כי התברר כאופציה קשה בהרבה ממה שתיכננתי).

איך אני משנה את הרצון שלי? איך אני שמחה עכשיו למרות שהרצונות שלי עוד לא התגשמו?

מסקנה #2: אני צריכה להיות בעשיה, פשוט לעשות. להזכיר לעצמי שההרגשה כשלא עושים הרבה יותר גרועה מההרגשה אחרי שעושים, גם אם כרגע לא בא לי. כנראה שזה מה שאנשים שעושים כושר אומרים לעצמם, פעם ראשונה שאני קולטת את זה. אז הכנסתי כביסות ותליתי קצת וכבר מרגישה יותר טוב.

עוד דבר שעוזר לי מאד, אפילו שאני בקושי מצליחה ליישם:

מסקנה #3: לכבות את הנתונים לנייד. עצם הידיעה שאולי הטלפון שלי מקבל הודעות עושה לי כזה רעש בראש שאני לא מצליחה להתרכז או לחשוב בצורה סבירה. כאילו שיש לי מלא קליטה של רדיו בתוך הראש, ואינסוף רעשים סטטיים, וזה קצת נרגע אם אני מכבה את הנתונים לנייד. אחר כך אני אדליק ויהיו לי הרבה הודעות וזה יהיה שכרי על ההתנתקות עכשיו. אני צריכה קצת זמן של שקט כדי שמפעל המחשבות שלי יחזור לפעול כסדרו.

מסקנה #4: אני צריכה להיות ביצירה. הבלוג הזה נותן לי מפלט יצירתי נחמד אבל צריכה גם פרויקט מעשי, למשל להמשיך עם האיורים ולמצוא רהיט לעשות עליו פסיפס. לצבוע. להיות אמיצה ולצבוע כבר דברים שרציתי מזמן. מקסימום יצא ממש גרוע אבל לפחות אכנס שוב לווייב של יצירה. תכף אעשה לי רשימה של יצירות או אפילו אלך למצוא פיזית דברים לעשות.

מסקנה #4: מוזיקה. מוזיקה פשוט עושה הרבה מהעבודה. זה קצת טריקי כי כיביתי נתונים לנייד ולא בטוח שיש לי מספיק אינטרנט כדי לשמוע מוזיקה בלי זה, אבל שווה לנסות. אם כי כרגע גם השקט הוא מרחב מבורך (ויבורכו אמני הקומיקס שבזכותם יערי פתאום עמוק בתוך ספר, בשקט גמור).

פתאום נזכרתי שתיכננתי להוריד היום את כל הקופסאות מהמדף העליון ולנקות להם את הצורה. ידרוש מלא מלא אנרגיה. צריכה לחשוב על זה כמה רגעים.

כל טוב.